JavaScript Menu, DHTML Menu Powered By Milonic
פנחס לבון - האתר הרשמי ::   Pinhas Lavon - The Official Websiteפנחס לבון - האתר הרשמי ::   Pinhas Lavon - The Official Website
 
שר בלי תיק (אוגוסט 1952 - ינואר 1954)

באוגוסט 1952 נקרא לבון לשוב לשולחן הממשלה, והפעם כשר בלי תיק במשרד ראש הממשלה. בניגוד למקובל בימינו לא היה זה תפקיד ריק מתוכן, שכן הממשלות הראשונות מנו 12-15 שרים בסך הכל. לבון שימש בתפקיד ביצועי מובהק, והוטל עליו לפתור מספר בעיות שאינן סובלות דיחוי.

בראש תפקידיו עמד הארגון מחדש של תקציב המדינה. לבון עמד בראש ועדה שתפקידה לקצץ בתקציב מבלי לפגוע בשכבות החלשות, על ידי צמצום השירות הציבורי וביטול כפילויות בין משרדי הממשלה. רוב השרים התנגדו להוצאת אגפים ממשרדיהם, אך בזכות נחישותו של לבון קוצץ השירות הציבורי בשלושת אלפי משרות. ביוזמת לבון קוצץ גם כוח האדם בצבא – בפרט באזרחים עובדי צה"ל - בהיקף של אלפים (מקביל לעשרות אלפים בימינו). בכך התאפשר להפנות משאבים לחיזוק המערך הלוחם. היה זה, ככל הנראה, הפעם האחרונה בה נערך קיצוץ אמיתי בגודל השירות הציבורי. יתר על כן, הקיצוץ היה על פי תכנון, ולא קיצוץ "רוחבי" כמקובל מאז. תפקודו של לבון זכה לשבחים רבים, והעיתון "ידיעות אחרונות" בחר בו לאיש השנה.

בעיה נוספת שלבון התמודד איתה היתה מציאת קרקעות למספר גופים ציבוריים, כמו האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה. מאז מלחמת העצמאות חיפשו מוסדות אלו בית חדש, במקום זה שנותק במלחמה, אך נתקלו בקיר אטום של בירוקרטיה קשיחה. לבון איתר קרקעות מתאימות, בחן מספר חלופות, התגבר על מכשולי הפקידות ועקף את הסבכים הבירוקרטים. כך קיבלה האוניברסיטה העברית את הקמפוס בגבעת רם, בית החולים הדסה את האתר בעין כרם והמטה הכללי את הקריה בתל אביב.



ממשלת ישראל דצמבר 1952. לבון עומד שלישי משמאל

הצלחתו של לבון בתפקידו כשר בלי תיק לא נעלמה מעיני דוד בן-גוריון. ביולי 1953 החליט בן-גוריון לפרוש מתפקידיו הציבוריים ולהתיישב בקבוץ שדה-בוקר והמליץ על פנחס לבון כממלא מקומו במשרד הביטחון. ממחצית 1953 שימש לבון כשר הביטחון בפועל תוך חפיפה עם בן-גוריון עד להתפטרותו הפורמלית של האחרון בינואר 1954.


 
חייו ופועלו
על פנחס לבון
ביוגרפיה אישית
בשם אומרם