JavaScript Menu, DHTML Menu Powered By Milonic
פנחס לבון - האתר הרשמי ::   Pinhas Lavon - The Official Websiteפנחס לבון - האתר הרשמי ::   Pinhas Lavon - The Official Website
 
ן היסוד" (1962-1965)

לאחר הדחתו מתפקיד מזכיר ההסתדרות ומרשימת מפא"י לכנסת קראו רבים לפנחס לבון לפרוש ממפא"י ולרוץ לכנסת בראש רשימה המורכבת מתומכיו, בהם כמה מגדולי האינטלקטואלים של הדור. לבון שלל קריאות אלו: למרות שהעריך שרשימה כזו תזכה במספר לא מבוטל של מנדטים, הוא התנגד לצעד זה מבחינה עקרונית - כל ימיו עמל על מנת לאחד את המחנה הסוציאליסטי בישראל, ולא היה זה מכפי מידתו לפצל אותו על מנת לקדם אינטרסים אישיים.

הקמת "מן היסוד"

בשנת 1962 התגבשה סביב לבון קבוצה אידיאולוגית מבין חברי מפא"י, שפעלה תחת השם "מן היסוד". לא הייתה זו התארגנות סיעתית-פלגנית: הקבוצה לא תבעה לעצמה משרות וכיבודים. חברי "מן היסוד" פעלו להעלות את רמת השיח הציבורי במדינת ישראל, בפרט בשאלות חברתיות-כלכליות. אנשי הקבוצה הביעו דאגה עמוקה למצבה של מפא"י, ההולכת ומתרחקת מציבור העובדים אותו היא מתימרת לייצג. לדעתם הגיעה השעה לבירורים עקרוניים-אידיאולוגים בשאלות יסוד.

קבוצת "מן היסוד" כללה, בין היתר את יונה כסה (חבר כנסת ומזכיר מפא"י לשעבר), הפרופסורים נתן רוטנשטרייך, יהושע אריאלי, יעקב טלמון ושלמה אבינרי, העיתונאים לוי יצחק הירושלמי ודן הורביץ, והסופר עמוס עוז. הקבוצה הוציאה דו-שבועון בשם "מן היסוד", בו ניתנה במה גם לאישים מחוץ לקבוצה (למשל, ראש הממשלה לשעבר, משה שרת).


כנס "מן היסוד" בחולדה

מפא"י נגד "מן היסוד"

עסקני מפא"י, ובראשם ראובן ברקת ושרגא נצר, חשו מאוימים על ידי קבוצה אידיאולוגית כזו. כל האמצעים היו כשרים על מנת לחבל בפעילותה של "מן היסוד": סניפי מפא"י נסגרו בפני אנשי "מן היסוד", וכאשר הוזמן לבון לדבר בפני עיתונאים "פוצץ" האירוע על ידי בריונים תומכי בן-גוריון. חברות מסחריות נמנעו מלפרסם בביטאון "מן היסוד" מחשש שיבולע להן, ואף היה מי שניסה להוציא את אנשי "מן היסוד" ממפא"י. הייתה זו, למעשה, הדחה שנייה: החלטת מרכז מפא"י בפברואר 1961 התייחסה רק לכהונתו של לבון כמזכיר ההסתדרות ברגע נתון. עתה הפכה ההדחה, בלחצו של בן-גוריון ובביצועם של עושי דברו, לבלתי מוגבלת בזמן.

כאשר פרש בן-גוריון מראשות הממשלה, ולוי אשכול נתמנה למחליפו, נעשו מספר ניסיונות מהוססים להחזיר את לבון ותומכיו לפעילות במפלגה. אחרי הכל, רוב אנשי מפא"י הכירו בכך שמדובר בקבוצה ערכית, שהחרמתה פוגעת במפא"י יותר מאשר באנשים עצמם. כשנערך במאי 1964 כנס של "מן היסוד" בחולדה, שיגר אשכול מכתב ובו פיסקה לפיה החלטת ההדחה אינה רלבנטית עוד.

מכתב זה עורר את זעמו של בן-גוריון, ובפני אשכול וראשי מפא"י עמדה הברירה: להיכנע שוב לתכתיביו של בן-גוריון ולהקריב את אנשי "מן היסוד", או לעמוד על דעתם ולהסתכן בקרע עם בן-גוריון. אשכול בחר בדרך הראשונה, וחזר בו מ"מכתב חולדה". לבון הבין כי ראשי מפא"י לעולם יעדיפו לשלם לבן-גוריון בליטרת הבשר שלו, ואנשי "מן היסוד" עזבו את מפא"י.

סוף דרכה של "מן היסוד"

בהעדר אמצעים כספיים לא יכלה "מן היסוד" להתקיים כמסגרת מפלגתית. במהלך שנת 1964 גם נסגר הדו-שבועון "מן היסוד" לאחר שלוש שנים בהן הופיע: למרות שלבון זכה לתמיכה ציבורית רחבה, פנה העיתון למכנה משותף גבוה במיוחד, וקהל הקוראים היה מצומצם. בהעדר מפרסמים לא ניתן היה להמשיך ולקיימו.

בינתיים החריף הקרע בין אשכול לבן-גוריון, בין היתר על רקע שאיפת אשכול להקים "מערך" משותף עם "אחדות העבודה". בנסיון נואש לפייס את בן-גוריון דרשו נציגי מפא"י התחייבות מוקדמת שלבון לא ייכלל ברשימה המשותפת מטעם "אחדות העבודה". לבון ראה בהקמת המערך צעד חשוב, ועל כן עודד את תומכיו להצטרף למערך על בסיס אישי, בעוד הוא נותר בחוץ. בכך הגיעו ארבעים שנה של פעילות ציבורית אל קיצן.


 
חייו ופועלו
על פנחס לבון
ביוגרפיה אישית
בשם אומרם