JavaScript Menu, DHTML Menu Powered By Milonic
פנחס לבון - האתר הרשמי ::   Pinhas Lavon - The Official Websiteפנחס לבון - האתר הרשמי ::   Pinhas Lavon - The Official Website
 
נדוני קהיר

הרשת היהודית במצרים הוקמה על ידי אברהם דר והורכבה משני תאים – האחד באלכסנדריה והשני בקהיר. את חברי התא גייס דר מבין חברי תנועות הנוער הציוניות, ועל בסיס המלצות שקיבל. חברי הרשת כולם הצטיינו ברמה אנושית יוצאת דופן ובמסירות אין קץ לרעיון הציוני ולמדינת ישראל. סיפורם המלא של נידוני קהיר תואר בספר "מבצע סוזאנה".

להלן רשימת חברי הרשת במצרים:

תא אלכסנדריה

ויקטור לוי – עבר אימונים בישראל בתחילת 1953, ומונה למפקד התא. הפעולה במצרים כונתה "מבצע סוזאנה" על שם ארוסתו (לימים אישתו). היה אמור לסיים את תפקידו ולעלות ארצה באוגוסט 1954, אך נעצר בסוף יולי ונידון למאסר עולם. שוחרר מהכלא ועלה ארצה בפברואר 1968.

פיליפ נתנסון – נתנסון עבר את ההכשרה הארוכה ביותר מבין חברי הרשת – כתשעה חודשים, בסיומם נאמר לו כי בקרוב יוכנסו לפעילות. הוא שימש כמקשר של התא באלכסנדריה, וה"מעבדה" של הרשת מוקמה בבית הוריו. נעצר ב-23.7.1954, כאשר הפצצה אותה נשא התפוצצה בכיסו. נידון למאסר עולם. שוחרר מהכלא ועלה ארצה בפברואר 1968.

שמואל (סמי) עזאר – מהנדס חשמל בהכשרתו. עילוי אינטלקטואלי, ברוך כשרונות הן במדעים והן באומנויות. התנדב להשתתף בפעולות מבצע סוזאנה למרות שלא עבר הכשרה בישראל והיה אמור לעלות ארצה תוך זמן קצר. נידון למוות, והוצא להורג ב-31.1.1955. עצמותיו הועלו ארצה באמצע שנות השבעים.

רוברט דאסה – חניך תנועת בני עקיבא. השתתף בפעולות ונידון ל-15 שנות מאסר. לאחר שחרורו מהכלא ועלייתו ארצה עבד בטלביזיה הישראלית, והפך לדובר הלא-רשמי של אנשי הרשת. חיבר את הספר "בחזרה לקהיר".

מאיר מיוחס – המבוגר שבחבורה, והיחיד מחברי התא שהיה נשוי ואב לילדה. מיוחס פרש, למעשה, מפעילות ולא השתתף בפעולות החבלה. חרף זאת נידון לשבע שנות מאסר, אותן ריצה במלואן.

בנוסף היו בתא שלושה חברים שלא נעצרו, משום שלא היו מוכרים לאברי אלעד: ג'וני מצא, ז'אק דנון וז'אק פרחי. מצא עבר אימונים בישראל, והיה אמור ליטול את הפיקוד על התא באלכסנדריה. בשל חופשת נישואים לא השתתף בפעולות העסק הביש.

תא קהיר

ד"ר משה (מוסא) מרזוק – רופא בבית החולים היהודי בקהיר. בן העדה הקראית. מרזוק היה היחיד מחברי התא הקהירי שעבר אימונים בישראל. בתחילת 1954 נקעה נפשו מהחובבנות של אנשי אמ"ן, והוא הודיע על כוונתו לפרוש מפעילות ולעלות ארצה. כיוון שכך, הוכרז התא בקהיר כבלתי כשיר לפעולה. ד"ר מרזוק הפגין עמידה עזת נפש במהלך המשפט, תוך שהוא מנסה להקטין את חלקם של יתר הנאשמים, על מנת שיוקל בעונשם. ייתכן כי לכן נידון למוות, והוצא להורג ב-31.1.1955. עצמותיו הועלו ארצה באמצע שנות השבעים.

מאיר זעפרן – כיתר חברי התא הקהירי, זעפרן לא השתתף ב"מבצע סוזאנה". למרות זאת הוא נידון לשבע שנות מאסר, אותן ריצה במלואן. לאחר שחרורו עלה ארצה.

אלי נעים – נעים היה חבר התא במשך זמן קצר בלבד. הוא נעצר והועמד לדין אך זוכה, כנראה על מנת לשוות למשפטי קהיר תדמית חיובית יותר.

מרסל ניניו – ניניו שימשה כמקשרת התא בקהיר וכגזברית הרשת כולה עם הקמתה. בשנים 1953 – 1954 התמקדה פעילותה בסיוע למקס בינט. לאחר מעצרה סבלה מעינויים קשים, וניסתה לשים קץ לחייה. ניסיון ההתאבדות משך תשומת לב ציבורית רבה לנוהלי החקירה המצריים. נידונה ל-15 שנות מאסר, אותן ריצתה לבדה בכלא הנשים בקהיר. לאחר שחרורה מהכלא עלתה ארצה. במעמד נישואיה בשנת 1971 ניתן לראשונה פרסום לדבר שחרורם של נידוני קהיר.

יהודי נוסף מקהיר, צזאר כהן, היה בין הנאשמים במשפט הראווה. משהתברר למצרים כי הוא כלל לא היה קשור אל הרשת זוכה במשפט.

קרבנות נוספים

נפילת הרשת הישראלית במצרים גרמה גם לקיפוד חייהם של שני אנשים נוספים, שלא היו חברים בה:

מקס בינטסוכן מודיעין ישראלי עצמאי שפעל במצרים. היו באמ"ן מי שרצו להטיל עליו בנוסף את הפיקוד על חוליות 131. בהיותו איש מודיעין מקצועי הבין בינט את השגיאות שנעשו בהקמת הרשת, ובהדרגה ניתק ממנה מגע. הוא נעזר רק בשירותיה של מרסל ניניו, ועל כן בודד אותה בהדרגה מיתר חברי הרשת. בינט נעצר ב-12.8.1954, והתאבד במהלך המשפט.

ארמנד קרמונה
– יהודי קשיש, שכל קשרו לרשת התמצה בהיותו דייר משנה בדירתה של מרסל ניניו. במהלך חקירתו בביתו עונה קרמונה למוות על ידי המצרים.

לראש הדף
 
לבון ו"הפרשה"
קיצור תולדות "הפרשה"
תאריכון
שאלות נפוצות