פנחס לבון (לוביאניקר) נולד בגליציה ביולי 1904. כבר בצעירותו התבלט בפעילות ציונית והקים את תנועת גורדוניה בפולין. בוגר לימודי משפטים וכלכלה. עלה לארץ ב-1929 בראש הגרעין הראשון של גורדוניה שהקים את קיבוץ חולדה. כיהן בתפקידים ציבוריים שונים ונמנה עם מנהיגיה הצעירים והמבטיחים של מפא"י. בשנות הארבעים היה לאחד ממנהיגיה המרכזיים של ההסתדרות הכללית.

עם קום המדינה נבחר לכנסת מטעם מפא"י וכיהן ברציפות בארבע הכנסות הראשונות עד 1961. נחשב לאחד מטובי הנואמים בכנסת ולפולמוסן מבריק. במקביל שירת לבון בתפקידי ביצוע: מזכיר ההסתדרות (1949-1950) שר החקלאות (1950-1951) שר בלי תיק (1952-1953), ובינואר 1954 היה לשר הביטחון השני של מדינת ישראל. רבים חזו כי לבון בן ה-49 יעמוד בראש הממשלה בתוך שנים ספורות, אך לא כך היה: בפברואר 1955 נאלץ לבון להתפטר מתפקידו כשר הביטחון עקב האשמת שווא שהורה על ביצוע "עסק הביש" – סדרת פעולות חבלה במצרים. בהיותו בטוח בצדקתו הבהיר, כי לא ירתע בעתיד מלהאבק על הוצאת האמת לאור.

ב-1956 התמנה לבון למזכיר ההסתדרות. תפקיד זה מילאו סיפוק רב, ולבון הטביע את חותמו בסדרת רפורמות מרחיקות לכת. ב-1960 הצטברו ההוכחות לכך שיריביו למחלוקת על "עסק הביש" זייפו מסמכים וארגנו עדויות שקר נגדו. לבון פתח אז במאבק לטיהור שמו מן האחריות שהוטלה עליו למתן ההוראה לביצוע "עסק הביש", ועמד במוקדה של סערה שטילטלה את הפוליטיקה הישראלית ונודעה כ"פרשת לבון". מאבקו זה הקים עליו אויב מושבע בדמותו של דוד בן-גוריון, וכשפסקה "ועדת השבעה" כי הפעולות במצרים בוצעו ללא ידיעתו של לבון – התפטר בן-גוריון ולא חזר בו אלא כשהחליטה מפא"י (פברואר 1961) על הדחת לבון מכל תפקידיו הציבוריים.

לאחר הדחתו עמד לבון בראש קבוצה נכבדה של אינטלקטואלים שהוציאה לאור את הבטאון "מן היסוד", אולם בהדרגה דעכה השפעתו ומאמצע שנות הששים לא לקח עוד חלק בעשייה הפוליטית. לבון עורר סערה בדצמבר 1968 כאשר בראיון לטלוויזיה הישראלית הציג רעיון מהפכני לאותם ימים: נסיגה חד צדדית לגבולות בטחון מרוב השטחים המאוכלסים בערבים שנכבשו ב-1967.

פנחס לבון נפטר בשנת 1976 לאחר מחלה קשה ונקבר בקיבוץ חולדה. על שמו נקראים הישוב הקהילתי לבון בגליל, מכון לבון לחקר תנועת העבודה ורחובות במספר ערים בארץ.