הקנוניה נגד לבון

שלושה מהעדים שהופיעו בפני ועדת אולשן-דורי - בנימין גיבלי, מרדכי בנצור ואברי אלעד – הציגו בפני הועדה עדות שקר מתואמת, אשר גובתה במסמכים מזויפים רבים. במהלך ההכנות להופעתם בפני הועדה נעזרו השלושה באנשים נוספים באמ"ן. רבים עוד יותר ידעו על הפעילות הבלתי חוקית, אך סכרו את פיהם. הייתה זו, איפוא, קנוניה במלוא מובן המילה.
 

הקנוניה נולדת

בסוף דצמבר 1954 התברר לגיבלי כי תקום ועדת חקירה לבדוק את האמת בפרשת מצרים. משיחתו עם לבון הוא הבין כי מצבו חמור. נחמתו היחידה הייתה כי "אין תליה במדינת ישראל" – משפט אירוני להחריד מפיו של מי שהיה "אב בית דין" במשפט השדה שהסתיים בהוצאה להורג היחידה בתולדות המדינה של אזרח ישראלי (פרשת טוביאנסקי).

בימים הספורים שעמדו לרשותו נקט גיבלי בשורה של צעדים פלילים על מנת ליצור תשתית ראייתית שתסייע לו. הוא ידע כי אברי אלעד, מי שפיקד על הפעולה במצרים, נקרא ארצה להעיד בפני ועדת אולשן-דורי. אלעד היה יכול להפריך את גרסת גיבלי בשתי נקודות עיקריות: ראשית, הוא יכול היה להעיד כי את הוראת ההפעלה קיבל מגיבלי (באמצעות בנצור) עוד במאי. שנית, אלעד היה יכול להעיד שהפעולות במצרים החלו עוד ב-2.7, שבועיים לפני שלבון נתן, כביכול, את ההוראה.

הדחתו של עד המפתח

גיבלי שלח את נאמנו, רס"ן מרדכי אלמוג, על מנת שיפגוש את אברי אלעד בפריז טרם בואו ארצה. אלמוג מסר לאלעד איגרת ממפקדיו, ותדרך אותו כי עליו להעיד כי הפעולות הראשונות לא נעשו על ידי אנשינו. התדרוך המוקדם של אלמוג סיפק בידי אלעד שהות מספקת להיערך לקראת הופעתו בועדה, והוא זייף את "יומן מצרים" שלו, כך שלא יכלול את הפעולות הראשונות. נסיעת אלמוג נועדה להיות חשאית, אך נתגלתה באקראי ליהושפט הרכבי, ששהה אף הוא בפריז.

עם בואו של אלעד ארצה, תוך הפרה בוטה של הוראות הרמטכ"ל, חיכה לו מוטקה בנצור בשדה התעופה, ולקח אותו לביתו של בנימין גיבלי. השלושה תיאמו את עדותם, כך שיציגו קו אחיד (ושקרי) בפני הועדה. תיאום העדויות התייחס לא רק לפעולות הראשונות, אלא גם להוראות שניתנו לאלעד במאי, ולפשר התשדורות שהוחלפו בינו ובין אמ"ן במהלך שהותו במצרים.