שר החקלאות (אוקטובר 1950 - יולי 1951)

 

באוקטובר 1950 מונה לבון לתפקיד שר החקלאות בממשלת בן-גוריון השניה. משימתו העיקרית הייתה להתמודד עם אספקת המזון למדינה שמספר תושביה הוכפל בתוך שנתיים והייתה נתונה במשטר קפדני של קיצוב וצנע. לבון השקיע מאמצים רבים בגיוס כספים ומזון מחו"ל ודאג לאספקת קרח במחיר מוזל, בפרט לאזורי הספר, על מנת למנוע את קלקול המזון. למרות מאמצים אלו, ואל אף הרחבת השטחים המוקצים לחקלאות, נותרה אספקת המזון לציבור הרחב במשורה, בין השאר עקב בצורת קשה שהייתה באותה שנה.

פנחס לבון שר החקלאות, במסע לגיוס כספים בארה"ב

בתחילת 1951 גייס לבון מיהודי ארצות הברית סכום של 18 מליון דולר – הון עתק באותם ימים - על מנת לקנות מזון למדינה הרעבה. לתדהמתו גילה שמשרד האוצר "החרים" את רוב הכסף לצורך החזר חובות. לבון החליט להתפטר מתפקידו מייד, אלא שעקב משבר ממשלתי שפרץ בינתיים הפכה הממשלה לממשלת מעבר, ממנה לא ניתן לפרוש. כששה מליון דולר מההון שגוייס על ידי לבון שימשו אמנם לקניית מזון, והקלו במעט על המצוקה. אך לאחר הבחירות (ביולי 1951) ביקש לבון לממש את התפטרותו, ולהתרכז בעשייה פרלמנטרית.

 

 

 

פנחס לבון שר החקלאות בפתיחת תערוכה תל אביב 1951

שר בלי תיק (אוגוסט 1952 - ינואר 1954)

 

באוגוסט 1952 נקרא לבון לשוב לשולחן הממשלה, והפעם כשר בלי תיק במשרד ראש הממשלה. בניגוד למקובל בימינו לא היה זה תפקיד ריק מתוכן, שכן הממשלות הראשונות מנו 12-15 שרים בסך הכל. לבון שימש בתפקיד ביצועי מובהק, והוטל עליו לפתור מספר בעיות שאינן סובלות דיחוי.

בראש תפקידיו עמד הארגון מחדש של תקציב המדינה. לבון עמד בראש ועדה שתפקידה לקצץ בתקציב מבלי לפגוע בשכבות החלשות, על ידי צמצום השירות הציבורי וביטול כפילויות בין משרדי הממשלה. רוב השרים התנגדו להוצאת אגפים ממשרדיהם, אך בזכות נחישותו של לבון קוצץ השירות הציבורי בשלושת אלפי משרות. ביוזמת לבון קוצץ גם כוח האדם בצבא – בפרט באזרחים עובדי צה"ל - בהיקף של אלפים (מקביל לעשרות אלפים בימינו). בכך התאפשר להפנות משאבים לחיזוק המערך הלוחם. היה זה, ככל הנראה, הפעם האחרונה בה נערך קיצוץ אמיתי בגודל השירות הציבורי. יתר על כן, הקיצוץ היה על פי תכנון, ולא קיצוץ "רוחבי" כמקובל מאז. תפקודו של לבון זכה לשבחים רבים, והעיתון "ידיעות אחרונות" בחר בו לאיש השנה.

בעיה נוספת שלבון התמודד איתה היתה מציאת קרקעות למספר גופים ציבוריים, כמו האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה. מאז מלחמת העצמאות חיפשו מוסדות אלו בית חדש, במקום זה שנותק במלחמה, אך נתקלו בקיר אטום של בירוקרטיה קשיחה. לבון איתר קרקעות מתאימות, בחן מספר חלופות, התגבר על מכשולי הפקידות ועקף את הסבכים הבירוקרטים. כך קיבלה האוניברסיטה העברית את הקמפוס בגבעת רם, בית החולים הדסה את האתר בעין כרם והמטה הכללי את הקריה בתל אביב.
 

 


ממשלת ישראל דצמבר 1952. לבון עומד שלישי משמאל

הצלחתו של לבון בתפקידו כשר בלי תיק לא נעלמה מעיני דוד בן-גוריון. ביולי 1953 החליט בן-גוריון לפרוש מתפקידיו הציבוריים ולהתיישב בקבוץ שדה-בוקר והמליץ על פנחס לבון כממלא מקומו במשרד הביטחון. ממחצית 1953 שימש לבון כשר הביטחון בפועל תוך חפיפה עם בן-גוריון עד להתפטרותו הפורמלית של האחרון בינואר 1954.

בתנועה הציונית

(1926-1948)

מזכיר ההסתדרות

(1955-1961)

חבר כנסת

(1949-1961)

"מן היסוד"

(1962-1965)

שר החקלאות

(אוקטובר 1950 - יולי 1951)

שר הביטחון

(ינואר 1954 - פברואר 1955)