top of page

דיין מציל את גיבלי

 

ה- 1 לנובמבר 1954 הוא היום בו הפך "עסק הביש" מסתם תקלה מבצעית חמורה לאירוע שיזעזע את צמרת מדינת ישראל. כזכור, ביום זה שיגר גיבלי לדיין, עפ"י בקשתו של האחרון, מכתב המפרט את נסיבות קבלת ההחלטה על ביצוע פעולות החבלה במצרים. דיין מצידו מביא זאת בפני פורום המטה הכללי וקובע: "זאת היתה הוראה משר הביטחון".

אבל עובדה כמעט בלתי ידועה היא כי למכתב ההאשמה שניסח גיבלי היה נוסח קודם שנשלח אל דיין, והוחזר אל גיבלי בליווי הערות ותיקונים בטרם הודפס מחדש. נוסח מקורי זה נשאר עלום בעת שנחקר "עסק הביש" – אילו היה ידוע תוכנו סביר שועדת אולשן-דורי לא היתה מגיעה לפסק תיקו אלא מכריעה לרעתו של גיבלי.

פעולת העריכה של דיין עיקרה קיצור המכתב תוך השמטת משפטים ופסקאות. מעיון מדוקדק בשני הנוסחים ברור כי אין מדובר בשינויים תמימים: בפשטות, דיין טרח לחלץ את גיבלי מבורות שהלה כרה לעצמו במו ידיו. כך למשל שונה משפט המתאר את חוסר מוכנות הרשת לפעולה והושמטה הודאה בביצוע הפעולות שקדמו ל- 16.7.

ההשמטה הגורלית – נסיבות מתן ההוראה

הנוסח המקורי של מכתב גיבלי כלל את הפסקה הבאה:

ביום 16.7.54 נתקיים דיון בבית שר הביטחון בנושא "משמעות הפינוי הבריטי מסואץ" והשתתפו בו שר הביטחון, האלוף אבידר, סגן אלוף יובל נאמן, מר אפרים עברון ואנוכי. בשעת הדיון נשאלתי על אפשרות הפעלת 131 נגד אובייקטים בריטים, ותשובתי הייתה חיובית מבחינה מבצעית. לאחר סיום הישיבה נתבקשתי על ידי שר הביטחון להישאר... לאחר מכן הודיעני שר הביטחון להורות ל-131 לפעול נגד אלמנטים בריטיים.

 לצפייה במסמך המקורי:

לעומת זאת הנוסח ששופץ בעזרת משה דיין מסר כי:

ביום 16.7.54 לאחר דיון שנתקיים אצל שר הביטחון בנושא "משמעות הפינוי הבריטי מסואץ", הורני שר הביטחון להפעיל את חוליות 131 נגד גורמים ומטרות בריטיים במצרים. 

לצפייה במסמך המתוקן:

השוואת שתי הגרסאות חושפת את כוונתו של דיין. הנוסח הראשון קל להפרכה: אילו נמסר ללבון הוא יכול היה לפנות למשתתפי הדיון, והם היו מאשרים כי בישיבה עצמה לא נידון כלל נושא הפעלת 131. מכאן גם ניתן להיווכח שוב כי גיבלי כתב את גרסתו בקלות דעת המוכיחה בעליל כי אינו ראוי לתפקידים בכירים. דיין, שהבין זאת מייד, דאג לשכתוב הנוסח הראשון ולבון ראה רק את הנוסח השני.

אמנם, גם את הנוסח השני הצליח לבון להפריך היות ורק דיון יחיד התקיים על נושא הסואץ (דבר שלא היה יכול להיות ידוע לדיין), ולבון הוכיח כי היה זה ב-31.7, אחרי שהפעולה במצרים כבר נכשלה. אולשן ודורי תהו שמא הצמיד גיבלי בטעות את מתן ההוראה לישיבה שנערכה במועד אחר. אילו ראו את הנוסח הראשון הי מבינים שכל גרסת גיבלי היא פרי דמיונו.

סיכום

השוואת הנוסחים מראה את כוונתו הברורה של דיין, לבשל "דייסה" לשר הביטחון הממונה עליו, מתוך כוונה שקופה להביא להדחתו. מהלך זה של דיין הוביל ל"תיקו" של אולשן-דורי, ועלה למדינת ישראל ביוקר רב.

bottom of page