​

גרסת גיבלי, כפי שהוצגה בישיבת המטכ"ל ב 1.11.1954, הייתה הפעם הראשונה בה הואשם לבון במתן ההוראה לעסק הביש. האשמה זו נפלה על לבון בהפתעה מוחלטת. כדבריו: "היו לי 10 – 7 ימים כאלו, שאפילו לשונאים הכי גדולים שלי לא הייתי מאחל כאלה. היו לי כמה ימים אחרי זה של דיכאון, שאני ב- 50 שנות חיי אינני זוכר". (הציטוטים כאן הם מעדותו של לבון בועדת אולשן-דורי) .

לפתע מצא עצמו לבון כנאשם הנדרש להוכיח את חפותו. גרסת גיבלי, לפיה ניתנה ההוראה בארבע עיניים, העמידה אותו במצב כמעט בלתי אפשרי: כיצד יכול אדם להוכיח כי לא נתן הוראה בארבע עיניים? הן זאת בדיוק הייתה כוונתו של גיבלי – להעמיד גרסה שלא ניתנת לכאורה להפרכה. מצב של "מילה כנגד מילה" היה בלתי נסבל לחלוטין מבחינת לבון. למזלו היתה גרסת גיבלי מליאת חורים וסתירות והוא הצליח לקעקע אותה לחלוטין משלושה כיוונים שונים.

מה היתה מטרת הפעולה?

גיבלי טען כי מטרת הפעולה במצרים הייתה למנוע את חתימת ההסכם על פינוי הצבא הבריטי מתעלת סואץ. אולם הפעולות שביצעה הרשת לא כוונו כלל כנגד מטרות בריטיות אלא כנגד מוסדות ציבור (דואר, ספריות, בתי קולנוע) שרק חלקם בעלי זיקה מערבית כלשהי. הביצוע תאם להוראה שניתנה בסוף מאי כהגדרתה בדו"ח בנצור "גרימת אי ביטחון ציבורי" על ידי "פעולות חבלה שתעוררנה אי שקט" ועל ידי כך "לערער את אמון המערב במשטר הקיים".

לבון טען אפוא כי בכל הנוגע למטרות הפעולה דו"ח בנצור מהימן ואילו דיווחו של גיבלי שיקרי.

מועד התחלת הפעולות

הפעולות החלו כבר ב-2.7.1954, שבועיים לפני התאריך בו נתן, כביכול, לבון את ההוראה. אמנם גיבלי יטען בהמשך שהפעולות שקדמו ל 16.7 לא בוצעו על ידי אנשינו אך לבון הצביע על הנקודות הבאות:

1. אופי הפעולות לפני ה-16.7 זהה לאופי הפעילות אחרי תאריך זה.
2. דו"ח בנצור מנה גם את הפעולות הראשונות בין אלה שבוצעו על ידי אנשינו.
3. האנשים במצרים לא היו פועלים על דעת עצמם - ברור שקיבלו הוראת הפעלה ממפקדיהם.
4. אנשי הרשת הודו במשפטם בביצוע הפעולות המוקדמות. אמנם, הועלתה סברה כי אלו הודעות שקריות, שנגבו תחת לחץ החקירה. לבון הצביע על כך, כי מי שהודה בביצוע הפעולה ב-23.7 אכן ביצע אותה. יתר על כן, אנשי הרשת לא הודו בביצוע פעולות חבלה אחרות שביצעו "האחים המוסלמים" באותו זמן. מכאן שהודאותיהם הן בעיקרן אמת, והמצרים לא טפלו עליהם אשמת שווא.

נסיבות מתן ההוראה

גיבלי טען כי ההוראה ניתנה ב-16.7 לאחר ישיבה בביתו של שר הביטחון שעסקה בהשלכות הפינוי הבריטי הצבא הבריטי סואץ. לטענתו, לבון ביקש ממנו להישאר בסוף הישיבה ואז הורה לו בארבע עיניים להפעיל את הרשת. את הטענה זו הפריך לבון במספר דרכים:

• מדוע על שר הביטחון לתת הוראה כזו דווקא בארבע עיניים? הרי מתן הוראת פעולה על ידי שר הביטחון היא בסמכותו ואינה מעשה פלילי. אם כך, מדוע עליו להימנע מנוכחות עדים? ומדוע לא יתייעץ עם הנוכחים בישיבה?

• הייתה ישיבה אחת בלבד שעסקה בפינוי סואץ. ישיבה זו התקיימה ב-31.7, אחרי נפילת הרשת, ואחרי שלבון ידע על המעצרים במצריים. ברור שב-31.7 הוא לא יכול היה לתת הוראה לבצע פעולה שכבר נכשלה.

• בדיקת מדוקדקת של לוח הזמנים הראתה כי לא נפגש כלל עם גיבלי ב- 16.7

אילו היה בידי לבון הנוסח המקורי של מכתב גיבלי שבו נאמר כי "בשעת הדיון נשאלתי על אפשרות הפעלת 131" היתה זו הוכחה מוחלטת כי כל הסיפור בשקר יסודו.

גרסת לבון

גרסת לבון הייתה פשוטה: גיבלי הורה על הפעלת הרשת המצרית כבר בסוף מאי, ועל דעת עצמו. הרשת ביצעה שלוש פעולות, החל מה-2.7. ב-16.7 לא התקיימה כל פגישה בין גיבלי ללבון. הישיבה היחידה בעניין הפינוי הבריטי מסואץ התקיימה ב-31.7, וברור שאז לבון לא נתן הוראת פעולה.

גרסה זו היא היחידה אותה העלה לבון. בניגוד לגיבלי, הוא מעולם לא שינה את טענותיו.

לבון מתעמת עם גיבלי

מצויד בהוכחות אלו, תבע לבון הקמת ועדת חקירה בנושא. אמנם הוא יכול היה בפשטות להעביר את גיבלי מתפקידו, אולם הוא העדיף שהאמת תקבע על ידי ועדת חקירה. העובדה שנקט בצעד כה בלתי שגרתי – מעולם לא יזם שר בישראל ועדת חקירה שתקבע אם הוא דובר אמת, לא לפני ועדת אולשן-דורי, ולא אחריה – מעידה עד כמה היה בטוח בצדקתו.

ב-28.12.54 זימן לבון את גיבלי לפגישה, שטח בפניו את ההוכחות שצבר ונתן לו הזדמנות אחרונה לשנות את גרסתו ולומר את האמת.

לבון: הערב אני אראה את ראש הממשלה לשיחה מסכמת. אני רוצה להגיד לך מדוע הגעתי למסקנה שכל הסיפור שלך זה סיפור בדים, וזאת לא מסקנה אלא מסקנה מוכחת שהגעתי אליה משני קצוות:
קצה אחד זה הפעילות לפני ה-16 המפורסם. כפי שהתברר לי, על יסוד הדברים שאתה בעצמך מסרת, אז ב-2 ביולי וב-14 ביולי הוצאו לפועל 50% של הפעולות. אני כמה פעמים שאלתי אותך על זאת, איך זה ייתכן? אתה כל הזמן עונה לי שאינך יודע כלום על זאת, אינך יכול להסביר.
אינני מאמין שאנשים שהולכים לפעולות כאלו עושים זאת מתוך חדווה. אנשים עושים זאת מתוך רגש חובה. אינני מאמין שאנשים מקומיים אלה יעשו פעולות כאלו על דעת עצמם. אינני מאמין שסתם מתוך אוונטורה אנשים אלה החליטו להדליק את בית הדואר באלכסנדריה. לא ייתכן.
אני מגיע פה לנקודה של ה-16. בנימין, אני מודיע לך עכשיו באופן הרשמי ביותר, שב-16 ביולי 1954 לא התקיימה שום ישיבה ושום שיחה בינינו. ישנן עדויות וכולם בלי יוצא מן הכלל מכחישים את מה שאתה אומר, כי ב-16 ביולי התקיימה ישיבה בעניין פינוי סואץ.
הייתה לי קודם הוכחה נגטיבית, ששיחה זו לא יכלה להתקיים ב-16 ביולי. על פי יומנים ודברים שהתקיימו ביום זה, הן בביתי והן פה במשרד, היה לי ברור שזו עורבא פרח. יש לי הוכחה בלתי תלויה לגמרי ומוחלטת שהתקיימה שיחה זו ימים רבים אחרי ה-16.
גיבלי: אפשר לדעת מה זה ימים רבים?
לבון: אחרי שהאנשים נאסרו, זה ימים מספיקים? אני משוחח אתך לאחר ששוחחתי עם ראש הממשלה, ואני אמרתי לו שאני רוצה לתת לך עוד פעם הזדמנות להגיד לי את האמת. אם אני אביא את החומר הדוקומנטרי, לא שלי, בפני בית הדין העליון לצדק, לא יחשבו אפילו חמישה רגעים.
אני אומר לך: הדבר היחידי שיכול לעזור לך זה להגיד את האמת. גמרתי.
גיבלי: תרשה לי רגע אחד אדוני השר. ההוראה לפעולה הייתה בביתך, בנוכחות שנינו בלבד.
לבון: מתי?
גיבלי: לאחר ישיבה שהייתה, שבה השתתפו כל האחרים.
לבון: בנימין, אני מציע לך לא להסתבך, אני מבקש אותך לא להסתבך.
גיבלי: יתכן שאני כבר מסובך.
לבון: להסתבך עוד יותר.
גיבלי: תליה אין במדינת ישראל.

מאחר וגיבלי דבק בגרסתו, עברה ההכרעה לועדת אולשן-דורי. אולם כתוצאה מהשיחה הבין גיבלי כי מצבו חמור: הוא פנה, איפוא, לשורה של מעשים פליליים כדי לגבות את גרסתו.