שגיאותיהם של אולשן ודורי

​

במסקנות ועדת אולשן-דורי נפלו שגגות רבות וביניהן:

​

• הועדה קיבלה ללא היסוס את עדותו של אלעד, ואף ציינה במפורש כי הוא "לא עשה רושם של שקרן". למעשה, ועל כך אין חולקים היום, אלעד היה שקרן פתולוגי

• למרות הביקורת שמתחה עליו, הועדה קיבלה את טענתו של בנצור כי הדו"ח שלו מאוקטובר מייחס לרשת במצרים פעולות שהיא לא ביצעה, וכי טעותו זו נודעה לו באוגוסט (!). טענה זו היא, כמובן, פרכה לוגית, אך הועדה קיבלה אותה כאמיתית

• הועדה נוכחה לדעת כי גרסת גיבלי "לא מחזיקה מים". במקום להסיק את המסקנה הדרושה, עסקה הועדה בניסיון "לשפץ" את גרסת גיבלי. אולשן ודורי סברו כי לא ייתכן שגיבלי ימציא גרסה אותה ניתן להפריך כה בקלות, ולכן גרסתו עשויה להיות אמת

• בפני הועדה היו מספיק סימנים המעידים כי המכתב אותו הציג גיבלי מזויף. הועדה נמנעה מהמסקנה המתבקשת: מי שמזייף מאבד ממילא אל אמינותו, קל וחומר כאשר "אמינותו" היא טיעונו היחידי

• הועדה התעלמה מאופיים המתחמק של דיווחי גיבלי ללבון עם נפילת הרשת. דיווחים אלו לא מכילים אפילו ברמז שבוצעה פעולה כלשהי במצרים, בפרט על פי הוראה מהארץ

​

​להגנתם של אולשן ודורי ניתן לומר כי הם פעלו תחת מגבלות של חשאיות כבדה, בפרק זמן קצר של עשרה ימים, וכי לא עמד לרשותם מנגנון חקירה של ממש.

בעקבות התיקו

תגובות שני היריבים לתוצאת התיקו היו שונות בהחלט: פנחס לבון זועזע ממנה קשות והתפטר מתפקידו כשר הביטחון. זמן מה אף הסתגר בביתו שקוע במרה שחורה. הוא לא ראה בתיקו של אולשן ודורי סוף פסוק ואף הבהיר זאת במכתב ההתפטרות שלו.
בנימין גיבלי הועבר על ידי דוד בן-גוריון למלא תפקידים בכירים אחרים בצבא. שמח בחלקו, לא שב עוד גיבלי לגלות עניין בפרשה כולה, או בגורל אנשיו במצרים. בשנים הבאות הוא יתחמק בעקביות מכל חקירה מחודשת בנושא זה.

מאז סיימה ועדת אולשן-דורי את חקירתה נתגלו עובדות חדשות רבות, הן ביחס לפעולות במצרים והן ביחס לעדויות שנמסרו לועדה, התומכות בצורה גורפת בגרסת לבון. לא נתגלתה ולו עובדה אחת (!) המחזקת את גרסת גיבלי.