top of page

ועדת אולשן-דורי

הקמת הועדה

אחרי שלבון הצליח, כנגד כל הסיכויים, להפריך את גרסתו של גיבלי ולהוכיח את חפותו, הייתה בידיו האפשרות להדיח את גיבלי מתפקידו ולסלקו מהצבא. למרות זאת, ומתוך אמונה מוחלטת בצדקתו, הוא העדיף שההכרעה בנושא תעשה על ידי גורם חיצוני. הוא פנה לראש הממשלה, משה שרת, ותבע להקים ועדת חקירה שתקבע מי נתן את ההוראה לפעול במצרים. שרת נענה לתביעה ומינה ועדה בת שני חברים: נשיא בית המשפט העליון, יצחק אולשן, והרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי. הועדה הוקמה בחשאי, שלא על פי חוק. כיוון שכך, השקרים והזיופים שהוצגו בפניה לא נכללו מבחינה משפטית בהגדרה של עדות שקר. בנוסף, הועדה לא נעזרה בשירותי קצרנות, וכך לא נשתמרה סטנוגרמה מישיבותיה, למעט בקטעי עדותו של לבון (שהביא קצרנית מיוזמתו): מזכירו של שרת, שמאי כהנא, הועמד לרשות הועדה ורשם את עיקרי פרטי העדויות.

העדים

ועדת אולשן-דורי החלה בפעילותה ב-2.1.1955, ופנחס לבון היה ראשון המופיעים בפניה. במשך מספר שעות הוא שטח את טיעוניו בפני חברי הועדה, והוכיח בצורה משכנעת את חפותו. במסקנותיהם כותבים השניים כי "לאחר שמיעת הרצאתו של שר הביטחון היינו נתונים תחת רושם חזק ביותר שהגרסה בדבר מתן ההוראות ב-16.7 על ידי שר הביטחון אינה נכונה".

אלא שאחר כך קראה הועדה מספר עדים נוספים, בהם אנשי אמ"ן (גיבלי, בנצור ואלעד), הרמטכ"ל משה דיין ומנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס. אנשי אמ"ן הציגו שורה של עדויות שקר מתואמות, המגובות על ידי מסמכים מזויפים, ואילו דיין ופרס סייעו להם ב"עדויות אופי" שנועדו להשחיר את פניו של לבון, ולהציגו כאדם מסוכן היוזם פעולות חסרות אחריות. שנים אחר כך יבדיל לבון בין אנשי אמ"ן שקשרו קשר פלילי, לבין דיין ופרס ש"קפצו על העגלה" מתוך מגמה להפוך את העסק הביש לקרדום לחפור בו, על מנת לסלקו ממשרד הביטחון. יצוין שמעולם לא האשים לבון, לא את דיין ולא את פרס, במעורבות ובאחריות כלשהי לעסק הביש עצמו או במעשים הפליליים הנזכרים לעיל.

אברי אלעד מודה בעדות שקר

A4
צפייה בסרטון

הקנוניה

 

כאמור טיעוני לבון הסתמכו על שתי נקודות עיקריות:

 

1. הפעולות במצרים החלו ב-2.7, הרבה לפני שנתן, כביכול, את ההוראה.

 

2. ב-16.7 לא יכול היה להתקיים כל מפגש בינו ובין גיבלי. הישיבה אליה מתייחס גיבלי התקיימה רק אחרי המפולת במצרים.

גיבלי, שטיעוני לבון הוצגו בפניו בפגישה בין השניים, נערך בהתאם: הוא יזם מסכת של עדויות שקר יחד עם פיקודיו, מרדכי בנצור ואברי אלעד. השלושה העידו במתואם כי הפעולות הראשונות במצרים לא נעשו על ידי אנשינו. בנוסף, טענו השלושה כי ההוראות אותן קיבל אלעד מבנצור בפריז בסוף מאי היו הוראות תכנון בלבד, ולא הוראות ביצוע. עדות שקר זו עמדה לא רק בסתירה לעובדות, אלא גם לדו"ח שחיבר בנצור עצמו שלושה חודשים קודם לכן (ב-5.10.1954). כזכור, כלל דו"ח בנצור את פרטי הוראת ההפעלה שמסר לאלעד (על פי הנחיות גיבלי), ואת רשימת הפעולות המלאה שבצעה הרשת. כדי להציל את עורו של גיבלי נאלץ עתה בנצור להתכחש לדו"ח אותו חיבר במו ידיו.

בנצור מסייע לגיבלי

laguna 5
צפייה בסרטון

הבעיה השניה אתה היה צריך גיבלי להתמודד היא עניין התאריך. ברור, שהוא לא היה מסוגל להצדיק את התאריך בו נקב בפזיזות אופיינית (מקרה דומה כבר קרה לו בעת פרשת טוביאנסקי). כדי לחזק את גרסתו בנקודה זו הוא הציג בפני חברי הועדה העתק מכתב אותו שלח כביכול לדיין בעת ביצוע הפעולות, ובו מיוחסת ההוראה ללבון. המכתב נועד לספק אסמכתא כתובה למתן ההוראה, מתאריך הקודם לכישלון הפעולה. הועדה הציגה בפני לבון את המסמך במהלך עדותו השניה (ב-10.1), ולבון השיב מייד: "המכתב חייב להיות, כולו או בחלקו, זיוף". במהלך השנים הוכיחה ההיסטוריה את צדקתו.

גיבלי ובנצור מזייפים את המכתב

Zeus1
צפייה בסרטון

המסקנות

ועדת אולשן-דורי סיימה את עבודתה והגישה את מסקנותיה ב- 12.1.1955. השניים קיבלו חד משמעית את גרסת גיבלי, לפיה הפעולות הראשונות במצרים לא בוצעו על ידי אנשינו. הם הסתמכו בצורה מוחלטת על עדותו של אלעד, אותו תיארו כ"איש אשר לא עשה עלינו רושם של שקרן". אולשן ודורי האמינו לאלעד בנקודה קריטית נוספת: לדעתם, ההוראות שקיבל אלעד בפריז בחודש מאי היו הוראות תכנון בלבד. בכך נפסל דו"ח בנצור במלואו: במסקנותיהם כותבים השניים כי בנצור הותיר עליהם רושם עלוב וכי "תשובותיו לכמה שאלות היו מבולבלות ומעורפלות עד שקשה היה להבחין בין עובדות לבין הרהורי לב". הם פסלו, איפוא, את דו"ח בנצור, וקיבלו את ההסבר לפיו הכללת הפעולות הראשונות בדו"ח זה נבעה מבלבול וחוסר ידיעה.

ביחס לתאריך מתן ההוראה, הגיעו אולשן ודורי למסקנה כי גרסת גיבלי הופרכה בקלות, אולם העלו השערה לפיה גיבלי בלבל תאריכים ופגישות, ומכאן חוסר הסבירות שבגרסתו. לצורך זה הם הסתמכו גם על המכתב המזויף: הם הכירו באפשרות התיאורטית שהמכתב הנו מזויף, אך ציינו כי הוא "הכניס ספק בלבנו בדבר האשמה כי שקר בפי ראש אמ"ן".

מצד שני, אולשן ודורי קיבלו את הסברו של לבון כי נמנע מחקירת הנושא מחשש שידלוף מידע שיסכן את העצורים: "אנו סבורים כי הסברה זו מתקבלת על הדעת. גם היא עוררה ספק בלבנו אם אפשר להסיק בביטחון מחוסר תגובתו של שר הביטחון מסקנה כלשהי אשר תתמוך בגרסת ראש אמ"ן". נקודה זו מעניינת, משום שמספר חוקרים טוענים כי התיקו נבע מכך שלבון לא חקר את העסק הביש מייד, תוך התעלמות מהכתוב במסקנות בפירוש.

הועדה הגיעה, איפוא, לכדי תיקו: "לא שוכנענו כי ראש אמ"ן לא קיבל הוראות משר הביטחון. עם זאת איננו בטוחים כי שר הביטחון אמנם נתן את ההוראות המיוחסות לו". מזכיר הועדה, שמאי כהנא, העריך בדיעבד כי הועדה הונחתה במידה רבה על ידי רצון לשמור על יוקרתו של הצבא, והדבר השפיע על מסקנותיה.

מסקנתה של ועדת אולשן דורי. הדו"ח המקורי שנכתב על ידי מזכיר הועדה, שמאי כהנא.


לצפייה במסמך:

 

שגיאותיהם של אולשן ודורי

במסקנות ועדת אולשן-דורי נפלו שגגות רבות וביניהן:

  • הועדה קיבלה ללא היסוס את עדותו של אלעד, ואף ציינה במפורש כי הוא "לא עשה רושם של שקרן". למעשה, ועל כך אין חולקים היום, אלעד היה שקרן פתולוגי

  • למרות הביקורת שמתחה עליו, הועדה קיבלה את טענתו של בנצור כי הדו"ח שלו מאוקטובר מייחס לרשת במצרים פעולות שהיא לא ביצעה, וכי טעותו זו נודעה לו באוגוסט (!). טענה זו היא, כמובן, פרכה לוגית, אך הועדה קיבלה אותה כאמיתית

  • הועדה נוכחה לדעת כי גרסת גיבלי "לא מחזיקה מים". במקום להסיק את המסקנה הדרושה, עסקה הועדה בניסיון "לשפץ" את גרסת גיבלי. אולשן ודורי סברו כי לא ייתכן שגיבלי ימציא גרסה אותה ניתן להפריך כה בקלות, ולכן גרסתו עשויה להיות אמת

  • בפני הועדה היו מספיק סימנים המעידים כי המכתב אותו הציג גיבלי מזויף. הועדה נמנעה מהמסקנה המתבקשת: מי שמזייף מאבד ממילא אל אמינותו, קל וחומר כאשר "אמינותו" היא טיעונו היחידי

  • הועדה התעלמה מאופיים המתחמק של דיווחי גיבלי ללבון עם נפילת הרשת. דיווחים אלו לא מכילים אפילו ברמז שבוצעה פעולה כלשהי במצרים, בפרט על פי הוראה מהארץ

​להגנתם של אולשן ודורי ניתן לומר כי הם פעלו תחת מגבלות של חשאיות כבדה, בפרק זמן קצר של עשרה ימים, וכי לא עמד לרשותם מנגנון חקירה של ממש.

בעקבות התיקו

תגובות שני היריבים לתוצאת התיקו היו שונות בהחלט: פנחס לבון זועזע ממנה קשות והתפטר מתפקידו כשר הביטחון. זמן מה אף הסתגר בביתו שקוע במרה שחורה. הוא לא ראה בתיקו של אולשן ודורי סוף פסוק ואף הבהיר זאת במכתב ההתפטרות שלו.
בנימין גיבלי הועבר על ידי דוד בן-גוריון למלא תפקידים בכירים אחרים בצבא. שמח בחלקו, לא שב עוד גיבלי לגלות עניין בפרשה כולה, או בגורל אנשיו במצרים. בשנים הבאות הוא יתחמק בעקביות מכל חקירה מחודשת בנושא זה.

מאז סיימה ועדת אולשן-דורי את חקירתה נתגלו עובדות חדשות רבות, הן ביחס לפעולות במצרים והן ביחס לעדויות שנמסרו לועדה, התומכות בצורה גורפת בגרסת לבון. לא נתגלתה ולו עובדה אחת (!) המחזקת את גרסת גיבלי.

bottom of page